|
כשעמדנו פה, בפעם הראשונה
לפני 6 שנים, היינו משוכנעים שאנו חווים את הכאב הכי איום שיש. אך
מתברר שבעצם טעינו. סחיבת הגעגועים למלכי, לאורך שנים, היא הסיוט
הנוראי מכולם.
מוות בדמי חייו של אדם,
שונה לחלוטין מכל מוות אחר. הר"ם של ישיבת שי"ח, רב שג"ר
זצ"ל שנפטר לפני
חודש וחצי, לימד את בנינו שעי'ה וצבי, והבין את האמת הזאת, למרות שלא
שכל בן אישית. ביום השלושים לפטירת אביו, וזמן קצר לאחר הפיגוע הרצחני
בחנות השווארמה בתל-אביב, כתב הרב שג"ר
זצ"ל: "אדם שמסיים את חייו בזקנה,
עולה ונחקק בנצח, בצרור החיים. עוברים חייו של אותו אדם מוטציה,
והופכים לנצח נוסטלגי, לניגון."
אך בע קבות
מוות קטוע, מותם של צעירים, אין מנוחה, ואין כפרה. "דמי אחיך זועקים מן
האדמה", והזעקות האלו של הילדים הן מזעזעות בשבילינו, ההורים, האחים
והאחיות.
אך יש מקרים שהזעקות גם
מעניקות השראה, ואין זה פלא. מלכי, מיכל, ועוד מאות ילדים מתו על קידוש
ה'. והרי, "צדיקים במותם נקראים חיים". סיפורי חייהם של הילדים, קרבנות
הטרור, מהדהדים בכל רחבי העולם היהודי.
אני רוצה לשתף אתכם בשתי
דוגמאות:
לפני כמה שבועות, הוזמנו
לקונצרט במתנ"ס רמות, לזכרה של מלכי. בין ההופעות, היתה מקהלת נוער
ששרה את השיר של מלכי. מנצח המקהלה, שעיבד בעצמו את השיר, עמד ללא
כיפה, ושר ברגש ניכר את המילים: "לכל יהודי יש חלק לעולם הבא, זוהי כבר
סיבה לשמוח, לכל יהודי, יש ניצוץ ויש התחלה, זוהי כבר סיבה לשמוח."
ימים ספורים אח"כ, קראנו
מאמר שכתב ד"ר יהודה פרל, אביו של קרבן הטרור דניאל פרל. לאחר שהצהיר
שאינו יהודי מאמין או שומר מצוות, הוסיף: "אני ביקרתי באתר של מלכי,
ומצאתי את האלוקים מקרין מפניה בעצמה בלתי נסבלת. סיפרתי לה היכן היא
תוכל למצוא את דני. אני בטוח שיפיקו נחמה אחד מהשני".
מלכי, תדעי שאת עוד חי'ה
בלבבינו, ועוד מפיצה בעולם את החום והאהבה שהפצת תמיד לפני מותך.
|