|
אתמול קיבלנו מכתב ממישהו שהזכיר לנו את הכלל "גזירה
היא שישתכח המת מהעולם".
הוא היה משוכנע שמילים אלו ינחמו אותנו.
מלכי, יקירתי, המלאך שלי, אף פעם לא תשכחי מהעולם
שלנו, משפחתך האוהבת.
יום, יום, שעה, שעה, דקה, דקה, את נמצאת במחשבותינו
והעדרך כואבת בעצמה של אותו היום הנורא, לפני 5 שנים, בו החיים שלנו
התהפכו.
לנו ברור שלזכור את הנשמות ששכלנו, ובמיוחד את הילדים,
היא הדרך של אמונתינו.
לפני מאות שנים כתבו 2 אבות שכולים פייטנים ידועים
שורות מרגשות לזכרם של ילדיהם. הם נכתבו בתקופות בהם השכול היה נפוץ
והסיכונים ארבו בכל פתח. ולמרות זאת, הם כאבו וסבלו כמונו היום.
במאה ה-11 כתב ישוע בן נתן הלוי על בנו, יאשיהו, בן
ה-6 שנפטר ממחלה:
"בעת היה יונק
יומם ולילה בי היה דובק
רוחו עפה והוא עמי בחיק
במה יתנחם לבי ואיך אתאפק
שבתי אזכר דרכו ומעללהו
עת אפנה כה וכה ולא אראהו
...
איך אנחם על מי שזה מקצת שבחהו
ואיך אשקט ואדום ואיך אשכחהו
עד ינחמני מקום נורא וקדוש"
כמאתיים שנים לאחר מכן כתב רבי אלעזר מוורמייזא,
המכונה הרוקח, שורות ששמענו באזכרת השלושים של מלכי:
"אספר מעשה בֶּלֶט בתי הגדולה
בת שלוש עשרה שנה היתה צנועה ככלה.
למדה כל התפלות והזמירות מאמה
צנועה וחסידה ונעימה וחכמה.
עשתה מעשה אמה יפה הבתולה
כַּוָנָתָה לשמים וישבח לשמוע תורה מפי.
ונהרגה עם אמה ועם אחותה בליל כ"ב כסלו
בהיותי יושב על שולחני שלֵו.
באו שני מתועבים והרגון לעיני
ופצעוני ותלמידי וגם בני.
...
דמיהם יצחצחו לפניו וינקום נקמתן
כעין לא ראתה בצרור החיים נשמתן."
אי אפשר לעמוד כאן היום בלי לחשוב ולכאוב על הנשמות
הטהורות והאמיצות שהתווספו למלכי ומיכל במשך החודש האחרון.
יהי זכרם של כולם ברוך. |
to
receive Frimet and Arnold Roth's occasional published articles,
sign up for the Friends of the Malki Foundation Email List. [